מדיטציה של הגוף: הריקוד כמשנה תודעה
הריקוד נחשב כבעל ערך רב בכתבי רבי נחמן מברסלב, בעל השפעה מיסטית ולעתים אף מיוחס לו כוח השפעה על היקום כולו. לשיטתו של רבי נחמן, אדם יכול להגיע בריקודו למצב של דבקות עליונה, חוויה אישית של התעלות מתמשכת והתרכזות בנושא או עצם מסוים, במהלכה מנתק האדם קשר מסביבת חייו העכשווית ומקדיש את מלוא המודעות שלו לנקודה אחת. זהו מצב בו האדם שרוי במצב מנטלי מיוחד של מצב רוח מרומם או חווית עונג עמוק. אורח החיים השגרתי אינו מאפשר התרכזות מוחלטת, כיוון שבדרך כלל הקשב של האדם מופנה בעת ובעונה אחת לתחומים או לנושאים שונים בסביבתו. אותה התעלות ורוממות רוח עשויה להיות קצרה (רגע חולף) או ארוכה (מספר שעות או ימים ואף יותר), ובמהלכה תחושת הזמן, המרחב וכן עצם התחושה העצמית יכולה להשתנות באופן משמעותי.ישנם אמצעים גופניים שונים היכולים להביא את האדם למצב של דבקות: ריקוד, מדיטציה, נשימה, מוסיקה ועוד. הרב אריה קפלן, אחד החוקרים החשובים בנושא מדיטציה ביהדות, כתב לגבי הריקוד בחסידות: "הריקוד הוא מהדרכים החשובות במדיטציה של הגוף, והוא נהוג בעיקר בחצרות החסידים ששמרו על שיטה זו גם לאחר שנטשו שיטות מדיטציה אחרות. הריקוד נשאר אמצעי להשגת התפעלות והארה". הריקוד קרוב כל כך להארה, מציין קפלן, עד שהעולם הבא, הנחשב לדרגה עליונה של הארה, מתואר בגמרא כמעין מחול. בכתביו של רבי נחמן נראה שפעולת הריקוד משמשת כגשר למעבר בין מצבי תודעה. הרוקד יכול לעבור ממצב מנטלי של עצבות, כאב או חולי, לשמחה, ריפוי ועונג. כך כתב רבי נחמן על ריקוד המכוון לפי תנועת הניגון: "וזהו התענוג הגדול מכל התענוגים, ואין תענוג גדול מזה. ומי שלא טעם זאת אינו יודע כלל מתענוג". בפרקים הקודמים ראינו שלשיטתו של רבי נחמן הגוף יכול להוות צינור דרכו חש האדם באלוקות. מכאן שהריקוד שכל כולו מתקיים בהנעת הגוף, על חלקיו השונים, עשוי להפוך לחוויה שמימית. הנעת האברים במיקוד הנכון מניעה עולמות עליונים מקבילים, ועל כן יחווה הרוקד שינוי תודעה וחיבור לממד עליון.
